איך בונים קרוואן לבד ? איך מגשמים את החלום הזה ?

סיפור מדהים שמתחיל ומסתיים באהבה גדולה ונחישות

אז איך הגשמנו חלום ובנינו קרוואן לבד?

כשהינו סטודנטים אמר לנו יוני להב (שהוא אחד המרצים החכמים ביותר שיצא לי לפגוש, הוא לימד אותנו על עיתונאות וכתיבה אבל בעיקר על רוח ועל החיים) - הוא אמר "כשיש לכם רעיון פשוט שבו ותכתבו, תוציאו הכל".

בלי לערוך בלי לחשוב פשוט לכתוב.. אחר כך יהיה זמן לכל השאר. באותו זמן לא היה לי מושג שאחד הסטודנטים בכיתה יהפוך להיות בעלי או יותר נכון - אישי (ולא בעלי כמו שחברתי קרן חדד טאוב (מעצימה זוגית מוכשרת - נוהגת בחוכמה לתקן אותי(:

לא היה לי מושג שנלך יד ביד ונצא למסע קסום שכולל 4 ילדודס והרבה חלומות שיימשכו אותנו וידגדגו אותנו ברגלים לצאת ולהגשים אותם...ולחיות את החלום במובן מסוים.

תעבור בערך שנה עד שנמצא את עצמינו במקום קסום בארצות הברית בשם "ביג רפיד" מישיגן - עומדים מול קרוון, אוטו קרוון, נכנסים ומזילים ריר, מבינים בקשר עין מדויק שיש לנו אהבה חדשה \ ישנה משותפת.

ליאורי עובר בודק כל פינה, הופך כל ספסל ואני מצלמת ונושמת את ריח הריפודים השמור והישן...מתאהבת עוד קצת ברעיון וגם בליאורי...

(עכשיו יש מלא קרוואנים חדשים בכל הארץ, חדשים ונוצצים אבל לפני שהגל הזה הגיע, המראה של הקרוון היה בשבלנו חלום - חלום שלא היה אפשר ממש להגשים בארץ).

אנחנו יוצאים ושומעים את המחיר המגוחך שזוג המבוגרים רצה בתמורה לקרוואן 5,000 דולר - מחיר זול זול של אמריקה שהכל אפשרי. רק פרט אחד לא אפשרי - שאי אפשר להביא קרוונים לארץ.

זאת אומרת אפשר אם יש לך איזה חצי מליון ₪ ואחות במכס של מדינת ישראל. נכון לדאז לא היה אפשר בכלל להכניס אוטו קרוואן אלא רק נגרר וזה עלה עוד 100% מס(!!!)

ייייייקר ומסורבל כבר אמרתי? (היום זה כבר אחרת ויש כמה וכמה חברות שמתמחות בכך והמס ירד ל - 0 אחוז תודות לשר התירות הקודם סטס מסז'ניקוב ששינה את פני תרבות הטיול בישראל)

נפרדנו לשלום מהקרוואן, אני כמעט נפרדתי לנצח. ליאורי כנראה לחש לקרוון, נתראה עוד בגלגול הזה. קצת יומרני לזוג צעיר שעדין לא התחתן, לא קנה בית ולא החליט בכלל מה עושים עם החיים.

אבל כמו שרשום לליאורי בהגדרה שלו בווצאפ' "היכן שיש רצון יש דרך..."

חזרנו לישון בכנסייה ישנה שברק, ענק המימדים וענק הלב אירח אותנו בה, אני חושבת שכבר אז ריח הטיולים והנדודים נדבק אלינו והאפשרות למצוא דרך לטייל ולפגוש אנשים כמו ברק - הקסימה אותנו כל כך.

את ברק - (הכי גבוהה בתמונה) פגשנו דרך עוז סובלמן (במרכז התמונה), בחור מצחיק ובעל אופי שונה ומיוחד משאר הסטודנטים.

עוז –שלמד איתנו בלא מעט קורסים, הכיר לנו את ברק שהיה אז בן 50 + לא פחות!!! שלפני שנים התנדב בקיבוץ של ההורים שלו.

נפגשנו, התאהבנו והוא שלח לנו כרטיסים שנוכל לדבר עם הצוערים שלו באמריקה שמתכוננים לצאת לעירק. למה אנחנו? כי היינו בצה"ל המופלא ואני בכלל בתפקיד לא שגרתי כלוחמת.

אבל אם תשאלו אותי - זאת הדרך הקסומה של האל לסובב אותך חצי גלובוס שתפגוש את החלום שלך פנים מול פנים, תתאהב, תריח תיגע ולא תוכל להפסיק לרצות אותו.

קפיצה בזמן קדימה בערך 3 שנים (אחרי חתונה וטיול ארוך בסין ובתאינלנד)....

רעש של משאית מצפצפת אחורה בחניה של ההורים שלי, קופסא גדולה של קרוואן או יותר נכון - פשוט קופסא גדולה לבנה, בלי חלונות ובלי שום עיצוב או אופי אבל עם שאגה של אריה...

ליאור הכניס אותו לחניה של ההורים שלי.

העניים של ליאורי בוהקות, עשינו את זה. קנינו את הקרווןא שלנו או יותר נכון "מבנה נגרר על גלגלים".

אבל זה החלום שלנו כאן ועכשיו,כן קנינו מחברה שבחיים לא בנתה קרוונים (לא לא היה אז כלום בארץ, לא הקרוונים של רביבו ולא נעליים) בערך כמו העידן לפני הטלפון החכם ...טוב קצת בהגזמה, אבל ככה זה היה עבורנו. עשינו את הבלתי אפשרי.

למרות הרמת הגבות, פרסנו את התשלומים הכבדים לחודש בחודשו..ממש כמו משכנתא מתוך הנחה שכאשר באמת תהיה משכנתא - החלום הזה יהיה יותר ויותר קשה להגשמה.

וכן - חנינו אותו בחנייה של ההורים ואחר כך ברחוב.

רק על התגובות של הקרוואן ברחוב אפשר לכתוב חצי ספר, נסתפק בשתיים מהן- האחת "וווואו כל הכבוד לכם זה יהיה המקור לזיכרונות המתוקים ביותר למשפחה שלכם.."

והשנייה- "וואאוו זה ממש לא מתאים ברחוב, חוסם את כל נוף בבקשה להזיז את זה המשטרה בדרך..."

(אנחנו כבר בדקנו וידענו שעל פי חוק אין שום בעיה להעמיד את הקרוון, שההגדרה שלו הוא למעשה נגרר על גלגלים במידה והוא לא מפריע לתנועה. הוא יותר הפריע לחלק מהשכנים - באווירה(:

נכון שהוא היה גדול ולבן ולא כל כך יפה, אבל לנו הוא היה ענן לבן או יותר נכון קובייה לבנה שתיקח אותו למרחקים ולחוויות וסיפורים בדיוק כמו באלף לילה ולילה.

שום דבר לא עצר אותנו או יותר נכון את ליאור והאומץ הזה שהוא קיבל מהשכונה שלו כילד ומהאל. אני מחבקת אותו, אותו ואת האומץ שלו, מתרגשת.

בתמונה למעלה יש חלונות לקרוואן אבל כשקנינו אותו קיבלנו למעשה קופסה אטומה לבנה שהזכיר לי יותר פיל לבן ומגושם. כמו בספר של הנסיך הקטן...

אני וליאורי נראים לי כמו ילדים שרק הם מבנים מה באמת מסתתר בקרוואן המגושם שלהם.

כבר אחרי כמה ימים ליאור מצא ב - יד 2 איזו אישה שמוכרת באינטרנט את תכולת הבית שלה + חלונות + רשתות ואפילו תריסים, אני חושבת שכבר יום אחרי ליאורי היה בחנייה מזיע מהסחיבה ומאושר עד הגג.

יש לנו חלונות...אפשר לנשום, תרתי משמע.

אפשר להתחיל לטייל.

נסענו ליום שלם למוסך הנגררים "מרכבי נוע", הבעלים - שמעון היקר - איש קשוח וחביב אני מרשה לעצמי להגיד, חיבב אותנו ואת החלום שלנו, הצמיד לנו פועל שחתך חורים לחלונות שליאורי השיג.

אני מתרגשת מכל חור חדש לוקחת נייר מציירת את פנים הקרוון, מיטה, ארון מעבירה את הגזרי הנייר ממקום למקום, הזכיר לי את משחקי הלגו בילדות.

אחרי כמה ימים כבר היינו בחוף הים, באכזיב הקסומה, רק אנחנו, מזרן על הרצפה.

2 הדברים הראשונים שקנינו היו מיקרוגל וגנרטור ממש יקר וממש כבד.

אחרי כמה זמן הפכנו לקצת יותר "אורגניים" - נפרדנו מהמיקרו ואת הגנרטור גנבו לנו באחד הטיולים שכבר הינו עם 2 ילדים...

סיפור מצחיק עצוב, מרתק ומפחיד על הקשר בין גנרטור, ערבי על חמור, אמונה ורכב שהשמיע קולת של עצירה מוחלטת בעליה מפחידה כל כך...בהמשך) כרגע החול, המקום הפרטי שלנו, בלי שקי שינה או חום השמש שהספיקו לנו בהחלט.

ישבנו על החול, נזכרנו בברק, בזוג הזקנים שקירבו אותנו לחלום, שתינו יין מלא באהבה... הגשמנו חלום!!

יום למחרת כבר התחלנו להכין רשימה של ציוד (מסתבר שזה לא פחות כסף והשקעה מבית קטן...) המזל שלליאור יש ידיים טובות ולי טוב גם במלון 5 כוכבים וגם בחיבור מושלם לטבע רק עם מזרן והטבע שסיפק אותי לא פחות.

יש לא מעט דברים שצריך לבנות, ציוד שצריך להשיג או לקנות (בכל פעם שסיימנו לשלם על איזה חלק או מוצר עברנו לדבר הבא) ומקומות שצריך לכבוש.

באחת השיחות שלנו לתוך הלילה (כן כן לפני הילדים עוד היה הרבה זמן לדבר לפני שנשפכים בדיוק 15 ד' אחרי שהם נוחרים) ליאור סיפר לי ששמע בהרצאה של הרב ארז משה דורון:

"שלפעמים אתה טס חצי עולם בשביל לשבת באיזה פאב שכונתי כשאתה מחפש אחרי נופים עוצרי נשימה ופתאום אתה מבין שיש כאן בארץ הכל ובגדול -

אנשים מקסימים, אנשים שיכורים שהפריעו לנו לא פעם בלילה, נופים מטורפים וחוויות שלעולם לא נשכח..."

עצמתי את העיניים, קצת מסובבת מהיין, מנסה לדמיין לאן נגיע את מי נפגוש, נכנסנו לקרוואן לצימר הפרטי שלנו על חוף הים ללילה של אהבה, מלא באנרגיות של לחיות את החלום שלנו כאן ועכשיו.

הקרוואן הזה הלך וגדל איתנו ואיתו הסיפורים המטורפים, השמחים, העצובים. ויום אחד ליאור נתן לי לקרוא את הספר סוף העולם שמאלה, (אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בחיי)

ספר שמתאר את הרפתקאותיה של אמא (של אחד הילדים שהוא מאמן בספורט ההוקי גלגליות) שטסה לבד לאוסטרליה עם אופנוע.

קראתי בשקיקה עצומה, נהנתי מכל רגע ומבינה שאני חייבת, חייבת לשבת ולרשום הכל, שיהיה לנו ולילדים זיכרון לקרוא ולהתרגש ובעיקר ולמי שחולם כמונו -לקום ולממש.

שורה תחתונה

היום יש מלא מידע באינטרנט וגם לא מעט בנייה ישראלית (איכותית) וגם לא מעט קרוואנים יד שנייה. החלום הזה להמון ישראלים - הפך למציאות ממשית אז אל תחכו.

אנחנו שיפצנו ומכרנו את הקרוואן הישן שלנו, זה היה לא קל להיפרד ממנו אבל היי, בזכות זה קנינו חדש, מטורף שמתאים כבר ל - 6 ...וברמה של אירופה לגמרי.

אז אל תחכו! פשוט תרשמו לי לאן אתם רוצים לנסוע עם קרוואן. אתם מוזמנים להירשם כאן לבלוג במייל, להגיב אם אהבתם ובעיקר לשתף ולעודד את כולם להגשים את החלומות שלהם.

אורית אוליאל - קרוואניסטית ישראלית.​​​​​​​​​​​

#קרוואן #קרוון #בניתקרוון #קניתקרוואן